דף בית | טהרה ותרבות
שישי, 22 נובמבר 2019

טהרה ותרבות

טהרה ותרבות

מה למדו ומה לא למדו ההולנדים מהיהודים על מינהגי ההיגיינה באמסטרדם על הסכנות למפליגים בים בספינות הולנדיות ועל הקשר שבין הניקיון לטהרה בדת היהודית

מאת: יונה סוקולובסקי
מקור הכתבה: Nfc

במתחם של בנין עירית אמסטרדם מצוי בין היתר המוזיאון העירוני ובו ארכיון המכיל את השרטוטים והתוכניות של בתי העיר. הגעתי לשם עם ידיד ששמו פרופסור פוס (Voss) מאוניברסיטת ליידן, כדי להתבונן בתוכניות של כמה מבתי העיר.

מרבית בתי המגורים של אמסטרדם נבנו במאה השש-עשרה. אלו בתים יפים ובמרביתם נראים תוספות לבנין. עיון בתוכניות המקוריות ובתוכניות השיפוצים שנעשו ברבות השנים, מלמד שהתוספות נעשו במאה העשרים. התוספות הן חדרי אמבט ושירותים.

מאוחר יותר סיפר לי ידידי על חיי התושבים בבתים אלה לפני שהכניסו לתוכם שירותים וחדרי רחצה. זקוק הייתי להסברים אלה כי באתי מארץ שבה נוהגים תושביה להתרחץ כל יום והתקשתי להבין את חיי האירופאים במאות הקודמות.

גם בירושלים ראיתי בתי דירות ללא שירותים. לבתי דירות אלו יש חצר גדולה ובה בנויים השירותים המשותפים לכל הדיירים. לתומי חשבתי שכך עשו גם באירופה.

המציאות היתה שונה. לא היו שירותים בבית ולא היתה חצר. היו להם אמבטיות ניידות ששמרו בעליית הגג ולפעמים היו מורידים אמבט כזה לחדר המגורים ומתרחצים בו. זאת עשו בעיקר החולים שהתקשו ללכת למרחץ הציבורי. בשירותים לא היה צורך.

על רצפת חדר המגורים המרכזי היו מפזרים שכבה של נסורת עץ. ושם עשו את צרכיהם מתחת לאחד השולחנות. אחת לשבוע היתה מגיעה עגלה עם חביות לפתח הבית. העגלון היה אוסף לאחת החביות את כל הנסורת עם ההפרשות והבוץ, מנגב היטב את רצפת העץ ומפזר שכבת נסורת רעננה.

אחרי שידידי הסביר לי את הדברים הוסיף וסיפר שבבתי היהודים זה היה שונה. לכל בית יהודי היתה חצר אחורית. שם עמד צריף, ברצפתו נחפר בור ומעליו סידרו מושב מתאים.

לדעתו של הפרופסור, הקשה סידור זה על חיי היהודים. בתיהם לא נבנו צמודים זה לזה ולכל בית חייבת להיות חצר אחורית. עם צריף. מסיבה זו הקימו היהודים את שכונתם בריחוק מה מן העיר, שם היתה הקרקע זולה מבעיר עצמה.

אני מספר כאן על ארץ בליבה של אירופה המערבית. ארץ שנלחמה שמונים שנים לעצמאותה. ארץ שקלטה אליה יהודים, שגורשו מספרד הקתולית. אימפריית סחר, שתמיד היתה פתוחה אל העולם. בבתי הספר ההולנדים נלמדים שלוש לשונות כחובה. באוניברסיטאות המרובות שלה מלמדים טובי המומחים. מהנדסיה בונים גשרים וסכרים בעולם כולו. כל אדם המתקבל לעבודה בהולנד מקבל ביטוח רפואי ותרופותיו ניתנות לו חינם.

זו ארץ שמהווה דוגמא לאידיאל של הדמוקרטיה, שמירת זכויות הפרט וזכויות המיעוט. כשהחלה הולנד לממש את עצמאותה במלחמת שמונים השנים, פנו המנהיגים השונים אל הרבנים היהודיים וביקשו את עזרתם ביצירת מערכת חוקים. בבתי הספר של מדינת ישראל לא מלמדים את הפרט "השולי" הזה. ההולנדים מקבלים אותו כאחד הפרטים בהיסטוריה שלהם.

הם אפילו מתפארים בפרט זה. הרבנים היו האנשים, שהסבירו מה זה שופטים ושוטרים. מה זה שרי מאות ואלפים ומה זה שרי עשרות. מה זו עבירה ומה מידת העונש לה, מידת החסד ומידת הרחמים. ההולנדים גאים ביכולתם להפעיל ולשמור חוקים מהתנ"ך. למה לא למדו מהיהודים להקים בית שימוש? איך אפשר לחיות בתוך מחראה ולאכול מאותו שולחן שתחתיו עושים האנשים את צרכיהם?

היתה לי גם ההזדמנות לראות דגמי ספינות עתיקות ואפילו לבקר בספינה משוחזרת כזו. אחרי הביקור התברר לי לפתע מדוע היו מלחים בספינות כאלה נעלמים בלב ים. הסיבה פשוטה. אין בהן בתי-שימוש. מלח, שרצה לעשות את צרכיו היה יושב על מעקה הדופן של הספינה ומטיל את פירשו לים. ואם הספינה היטלטלה ברגע כזה יכול היה להחליק מהמעקה אל הים ואיש לא ידע כיצד נעלם.

סיפרתי על כך לבועז מושקוביץ והוא מצידו סיפר לי על הוראות שנתן הצבא הרוסי לקצינים שהתארחו בפולין. ההוראה נועדה לקצינים שהוזמנו לארוחה בבית האציל המקומי: אין לצאת אחרי הארוחה למרפסת ולעשות בה את צרכיהם. עליהם להשתמש בבית שימוש.

למרות ההערכה הרבה לתנ"ך והחיבה ליהודים לא חשב איש לחקות את אורחות החיים של היהודי. הדת היהודית נחשבת למשהו ארכאי שאינה שווה לטרוח בה. מי שחי בקרב היהודים יכול היה להיווכח ואף לתאר באזני אחרים את המוזרויות של היהודי. היהודי רוחץ את ידיו ועיניו בקומו משנתו. רוחץ את ידיו בטרם יאכל לחם. רוחץ את ידיו בצאתו מבית השמוש שלו. יש ליהודים מין פגם חולני עם רחיצת הידים המתמדת. לא כן?

ההולנדים הם עם מפוכח ונאור ומנהגים אליליים כאלה אינם יאים להם. בשביל מה כל הרחיצה הזו? אנשים שהזדמנו לבתי יהודים סיפרו אחרי כן שריח הבית היהודי מוזר מאוד. אני מכיר את ריחות החמין בשבת ואכן אלה ריחות מוזרים למי שאינו רגיל בהם. קשה להניח שלריחות אלו התכוון הגוי.

אחרי שצורת החיים של הגוי התבררה לי, הריני יודע שאנשים היו רגילים לריח של צואה בבתי מגורים וכשאין ריח כזה בבית זה מוזר להם.

לעולם הנאור והמפוכח קשה להסתגל לרעיון שיש חיידקים בעולם והם הגורמים למחלות. צריך היה לייצר הרבה מיקרוסקופים ולחנך הרבה מורים עד שהחלו התלמידים לראות במו עיניהם דרך המיקרוסקופ שיש חיידקים.

לפני מאה שנים עדיין דיברו על חיידקים ועל פיות באותה מידת אמון. כשם שאינך רואה פיה ביער כך אינך רואה חיידק ומה שאינך רואה אינו קיים. אז אם היהודי מאמין בדברים שלא רואים אותם אז היהודי תמהוני וחסר קשר עם המציאות.

העם היהודי אף הוא אינו מגשש בערפל. חוקי ההגיינה שניתנו לנו לא היו מלווים בהסבר של מציאות היומיום. שהרי במציאות לא רואים חיידקים. אז אל תרחץ את הידיים בגלל ההגיינה, רחץ אותן כי עליך לברך על הלחם ואסור לברך על הלחם בלי נטילת ידים.

היום יודע המדע שחיידקים נוצרים משיירי חלב הנספגים בכלי קרמיקה. חיידקים "רדומים" מהסוג שאינו פעיל ואינו מתרבה, אך גם אינו הולך לאבוד. חיידקים אלה בבואם במגע עם בשר הופכים למוטציה של חיידק חדש פעיל ומחליא מאוד.

הציווי "לא תבשל גדי בחלב אמו" הופיע לפני למעלה משלושת אלפים שנה ללא הסברים על מוטציות. אם היו מופיעים הסברים כאלה אז, סביר להניח, שאיש לא היה מקבל אותם.

גדולי ישראל בתקופות מאוחרות יותר - הרבה לפני לואי פסטר - הסבירו שהבשר נעשה מאכל פיגולים ההורס את גוף האדם, אם הוא מבושל בכלי שהיה בו חלב. גם הם לא דיברו על חיידקים. אבל בדיעבד מתברר שאמרו אז מה שבימינו התגלה למדע כנכון.

החוק הסוציאלי הראשון בעולם הוא חוק שמירת השבת. שמות כ: ט) "ויום השביעי שבת ליהוה אלהיך לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך ובהמתך וגרך אשר בשעריך".

כולם נחים. היהודי, הגר, העבד ואף הבהמה. כולם באותו יום, פעם אחת בשבוע. שלא תהיינה טעויות ולא יהיו פשרות - זה ציווי אלוהי והוא חל על יום השבת. לא על יום אחר, אפילו אם לפי לוח הזמנים של העגלון מתאים לסוס שלו לנוח ביום שלישי, דווקא.

אין אף תנועה סוציאלית ואף חברה סוציאליסטית שחוקקה חוק דומה לחוק השבת. הסוציאליסטים ברובם אינם נוטים לכבד את השבת כלל שהרי הם אנשים מתקדמים, נאורים ומפוקחים ודורשי שיוויון.

דיני הטומאה והטהרה אינם הלכות הגיינה ונקיון, אף שיש בהם כל זה. הטהרה נעשית במים ואדם שרוצה לטבול כדי להיטהר צריך לרחוץ ולקרצף עצמו היטב כדי שכל גופו יבוא במגע עם המים. לכלוך על גופו חוצץ בינו למים. בבתי מרחץ יהודיים יש מקוה טהרה ויהודי הבא לטבול במים מתרחץ לפני כן.

ענין הנקיון שאינו טומאה העסיק את חכמי ישראל בכל הדורות - "תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדו חייב מיתה". טהרה אינה הסרת לכלוך. טהרה היא סילוק הטומאה. איני יכול לתת הגדרה גשמית לטומאה. לא מדובר כאן על חיידקים או על פיות. גם לא מדובר כאן על בריאות גופנית. מדובר הרבה על חוסן נפשי הבא מן הטהרה.

במאמר קצר לא אוכל לתת רשימה של טומאות ודרכים להסרתן. יש גם סוגים שונים של טומאה. הטומאה שיש על-ידי האדם בקומו משנתו שונה מטומאת שרץ. ואילו טומאת מת אינה ניתנת להסרה אלא על-ידי אפר של פרה אדומה. זו אחת הפרשיות הקשות והמסובכות ביותר בחומש.

יהודי שנטמא בטומאת מת אינו רשאי לעלות להר הבית. זו אחת הסיבות העקריות לשתיקת התנועות החרדיות בכל הנוגע להר הבית. אילו היו הערבים מסתלקים מהר הבית לא היה יהודי חרדי עולה אליו בגלל האיסור הברור והעונש הנורא לעובר על האיסור: כרת.
כולנו טמאים טומאת מת מרגע שכף רגלינו דורכת על אדמת ארץ ישראל משום שכל הארץ מלאה קברים. למרות שגם הכהנים טמאים אין הם רשאים לבוא לבית העלמין. ככל שיימנעו להתקרב למצבה או קבר תהיה ברכתם מקובלת יותר.

הכהנים חייבים לברך את המתפללים שלוש פעמים בשבוע. הכהנים הם הראשונים הנקראים לעלות לתורה. כדי להכין עצמם הם נוטלים ידיהם לפני ברכת הכהנים ולא סתם נוטלים: בלכתם ליטול את ידיהם יבוא אתם איש משבט לוי והוא ייצוק את המים על ידיהם.
כל הטקסים הללו שאינם מובנים למי שלא למד אותם, יכולים להיראות מיושנים וחסרי אחיזה. אך אם יש מי שמזלזל בכך מוטב שלא יביע את זלזולו ברבים, משום שכך עשו גם מדענים מפוקחים שראו חיידקים.

הדפסה
תגובות לכתבה

עדיין אין תגובות!

שם : *

דואר אלקטרוני :

הודעה : *




* = חובה למלא