דף בית | כאב הראש של ההולנדים
שישי, 15 נובמבר 2019

כאב הראש של ההולנדים

כאב הראש של ההולנדים

כותב: מנפרד גרסטנפלד

בשנים האחרונות זכתה אייאן הירסי עלי לפרסום עולמי. בשנת 2006 הוענק לה מטעם כתב העת 'רידרס דייג'סט' הפרס 'אירופית השנה', בנימוק שהיא מגלמת באופן מובהק ביותר את הערכים האירופיים בני זמננו. הירסי עלי נולדה ב-1969 בסומליה ובשנת 1992 קיבלה מיקלט מדיני בהולנד. באביב 2006 היא היגרה לארה"ב, לאחר שנאלצה להתפטר מהפרלמנט ההולנדי בשל הוראה של שר בממשלה, אשר נבעה מכך שאף פעם לא היתה לה אזרחות הולנדית.

בעקבות לחץ פרלמנטרי בוטלה החלטת השר כמה שבועות מאוחר יותר, אולם בשנים האחרונות הפכו חייה של עלי כמעט בלתי נסבלים, עקב איומים מתמשכים על חייה מצד מוסלמים והשלכותיהם. שכניה השיגו מבית המשפט צו מניעה אשר אילץ אותה להחליף את מקום מגוריה, משום שהשמירה המתמדת עליה גרמה להם פגיעה בפרטיותם.שחיתות סוציאל-פלשתיניתההתעניינות של הירסי עלי בישראל נובעת בחלקה מגישתה של ישראל לפתרון בעיות הגירה הדומות משהו לאלה שההולנדים כל כך מתקשים לפתור. ארצה המאמצת תוהה מדוע הקליטה של המוני מהגרים לא-מערביים וצאצאיהם, חלק גדול מהם ממוצא מוסלמי, כה קשה.
היא אומרת: "ביקרתי בישראל לפני כמה שנים, בעיקר כדי להבין איך היא מתמודדת כל כך טוב עם מהגרים כה רבים ממוצאים שונים. הרושם העיקרי שלי היה שישראל היא דמוקרטיה ליברלית. במקומות שבהם ביקרתי - כולל ירושלים, תל-אביב וחופיה, ראיתי שיש שוויון בין גברים לנשים. לא ברור מה קורה בדל"ת אמות, אך כך הדברים נראים לתייר. מספרן הגדול של הנשים המשרתות בצבא בולט לעין.

"למדתי שהגורם המקשר בין המהגרים השונים לישראל, הוא יסוד מכריע בהצלחת הקליטה. גם מי שמגיע מאתיופיה וגם מי שמגיע מרוסיה, וגם מי שסביו היגרו מאירופה - היותם יהודים מקשר ביניהם. קשר כזה אינו קיים בהולנד. הרקע של המהגרים שלנו הוא מגוון וגם שונה בהרבה מזה של ההולנדים הילידיים, כולל הרקע הדתי".

"ביקרתי גם ברבעים הפלשתיניים של ירושלים. באזורים שלהם שוררת עזובה, שבה הם מאשימים את הישראלים. אבל, כשפגשתי באופן פרטי פלשתיני צעיר שדיבר אנגלית טובה, ולא היו בסביבה מצלמות ופנקסים, הוא אמר שחלק מן האשמה במצב היא של הפלשתינים וציין שחלק גדול מהכסף שמגיע מחו"ל לשיקום פלשתין נחמס בידי מנהיגים מושחתים.

"כשאני מתחילה לדבר בהולנד על השחיתות של הרשות הפלשתינית ועל חלקו של ערפאת בטרגדיה הפלשתינית, אני לא זוכה לקהל גדול. לעתים קרובות זה כמו לדבר לקיר. אנשים רבים עונים לי שקודם כל על ישראל לסגת מהשטחים, ואז הכל יהיה בסדר עם הפלשתינים.

"לפני שהצטרפתי למפלגה הליברלית VVDהייתי חברה במפלגת הלייבור. הם שכחו את התפקיד החיובי שהם מילאו בהקמתה של ישראל. המודל הגדול שלהם בין ההוגים הוא הפילוסוף הישראלי אבישי מרגלית, אשר פועל לקידום סולידריות. בעיניים סוציאליסטיות, כל מי שאינו לבן או מערבי הוא קורבן - מה שמביא להגדרתם של מוסלמים, פלשתינים ומהגרים 'קורבנות'. העמדה שלי היא שאני לא קורבן. אני אחראית למעשי כמו כל אחד אחר, וכך כל האנשים".

גזענות של מיעוטים

היא מספרת מחוויותיה: "בהולנד למדתי שנה עבודה סוציאלית. המרצים לימדו אותנו לבחון בעיניים אחרות את המהגרים ואת הזרים. הם מאמינים שגזענות היא תופעה שקיימת רק בקרב לבנים. אבל, משפחתי בסומליה חינכה אותי לגזענות ולימדה אותי שאנו המוסלמים עליונים לעומת הקנייתים הנוצרים. אמי חושבת שהם חצי קופים.

"כשהתחלתי להסביר את האמת הזאת בכיתה, המרצה אמר שהדברים שלי הם לא אמת ואינם אפשריים. אמרתי שהם נכונים. סיפרתי שהתגוררתי במרכז למבקשי מיקלט בעיר אדה והסברתי שהסומלים שהכרתי שם דיברו על ההולנדים הילידיים כעל בלתי נימולים, לא דתיים ומלוכלכים.

"כשגבר סומלי בהולנד רואה את אחותו עם חבר הולנדי, כך הוא חושב ובדרך כלל מתרגז. מגישה אידיאולוגית זה עלול לגלוש להתנהגות. בהולנד היה למשל מקרה של גבר עיראקי שרצח את אחותו משום שנולד לה ילד מהולנדי ילידי. זוהי גזענות אנטי-לבנה קיצונית, גם אם קוראים לה 'אלימות על רקע כבוד המשפחה'. לאחר היוזמה שלי בפרלמנט ההולנדי, נפתחה חקירת מבחן שהעלתה כי בהולנד התרחשו בתקופה של שמונה חודשים 11 מקרי רצח על רקע כבוד המשפחה".

"יש מקרים רבים אחרים של גזענות מיעוטים. למשל, אם אחיין ואחיינית צריכים להינשא זה לזה משום שהמשפחה רוצה לשמור על טוהר הדם, זוהי גזענות בעליל. מדוע אדם אינו יכול להינשא לבן גזע אחר? אולם, אם אשה הולנדית אומרת: 'אני לא מעוניינת בגבר מרוקאי' - זה עושה כותרות. ההולנדים חושבים שהאמירה זאת היא ביטוי להידרדרות החברה שלהם.

"אם הולנדי אומר: אני לא רוצה מרוקאי או טורקי כשכן - הוא גזען. אם מרוקאי אומר 'אני רוצה להתגורר בשכנות למרוקאים', זה נחשב סימן לזיקה קבוצתית, משום שהוא חווה ניתוק עקב ההגירה שלו. לכן זה לא נחשב גזענות. אם גלוח ראש ימני מצייר צלבי קרס על בית קברות יהודי, זהו נאציזם והוא ייענש. אם מהגר מרוקאי עושה אותו הדבר, זהו ביטוי לחוסר הנחת שלו מן הסכסוך הישראלי-פלשתיני.

"לפני כמה שנים, ב-4 במאי, היום שבו הולנד מנציחה את מתיה במלחמת העולם השנייה בשתי דקות דומייה, עשו צעירים מרוקאים הרבה רעש באתר כלשהו באמסטרדם ושיחקו כדורגל בזרי הזיכרון. התגובות היו שזה נורא ושאסור היה להם לעשות זאת. אולם, אפילו התנהגות זו הוסברה כמחאה נגד הסכסוך הפלשתיני- ישראלי.

"הגדרתו של אדם כקורבן נצחי היא טעות יסודית. מהגרים צבעונים, מוסלמים ולא-מערביים אחרים אינם קורבנות. הם אינדיבידואלים, כמוני, שבאו להולנד בבקשם חיים טובים יותר. זוהי האחריות שלי לדאוג לכך שחיי יהיו טובים יותר, ואיני מבקשת מהרשויות שיעשו מאמץ לשם כך. אני מבקשת רק לחיות בסביבה שבה שוררים שלום וביטחון. ראיית העולם הסוציאליסטית שונה. אלה שאינם לבנים ונוצרים, ואינם חולקים את רעיונות הציביליזציה הנוצרית, הם קורבנות בהגדרתם.

"באופן פרדוקסלי למדי, הגישה הזו נובעת בחלקה מהשואה, שיצרה רגשות אשמה כבדים אצל ההולנדים. יש שם כאלה שחושבים שההתנהגות של בני ארצם כלפי היהודים בזמן המלחמה לעולם אסור שתחזור כלפי אחרים. כך הם מכפרים על מעשיהם באפשרם למוסלמים להכות את נשותיהם ולעתים להכות הומוסקסואלים, או לנסות להטמין פצצות. גישה כזו מבטאת חולי נפשי".

שולחן אחד מסוים בלובי

"את משבר הסוציאליזם ההולנדי אפשר לאמוד על פי גישתו הן כלפי האיסלם והן כלפי ישראל. הוא קובע לישראל סטנדרטים מוסריים גבוהים באופן בלתי רגיל. הישראלים מצידם תמיד ינהגו היטב, משום שהם כמהים להציג את עצמם כראוי. הסטנדרטים שעל פיהם נשפטים הפלשתינים נמוכים מאוד. רוב הזרים שותקים באשר למתחולל בארצות מוצאם. עובדה זו מסייעת לפלשתינים להיות אפילו יותר מושחתים מכפי שהיו. אלה החיים בשטחים אינם מורשים לומר דבר בעניין, כי בכך הם מסתכנים ברציחתם על ידי בני עמם שלהם".

כשהיא נשאלת אם הסטנדרטים המוסריים שעל פיהם שופטים הולנדים רבים את ישראל הם לעתים קרובות גם גבוהים יותר מאלה שעל פיהם הם שופטים את ההולנדים, הירסי עלי משיבה: "מפלגת VVDוחלק מהמפלגה הנוצרית-דמוקרטית CDAאינן קובעות סטנדרטים כפולים לישראל ולאחרים, וכך גם המפלגות הנוצריות הקטנות יותר. אולם פוליטיקאים אחרים עושים זאת. צריך לראות זאת גם בהקשר רחב יותר. לא רק ההולנדים אלא גם מדינות אחרות באירופה שינו את דעתן לאחר יותר מחמישים שנות הנצחה של זכר השואה. הם שמחות לשחרר את עצמן מההיסטוריה שלהן ומזו של ישראל. לכן הן מיישמות את קני המידה הכל כך בלתי שוויוניים האלה. הן גם חושבות שמותר להן להחזיק בסטנדרטים הכפולים שלהן, ואילו לישראלים אסור".

הירסי עלי מבינה היטב את צרכיה הביטחוניים של ישראל. ההיסטוריה הפרטית שלה עושה אותה רגישה מאוד לכך. היא אוימה לעתים כה קרובות על ידי מוסלמים אחרים. בנובמבר 2004 עשה תיאו ואן-גוך את הסרט 'כניעה', על אפלייתן החריפה של נשים בקרב המוסלמים, המבוסס על התסריט של הירסי עלי. בעקבות זאת הוא נרצח באכזריות על ידי מוסלמי קיצוני - מוחמד בויירי. הרוצח השאיר סכין על גופתו שבאמצעותה הוצמד אליה מכתב איום על כמה פוליטיקאים הולנדים שעלי היא אחת מהם.

עוד לפני כן היא קיבלה איומים לעתים קרובות. הפעם היא נאלצה לעזוב את ביתה ולהתגורר במשך שבועות במחנה צבאי הולנדי. בחלק מאותה תקופה ההולנדים שלחו אותה לארה"ב, משום שלא יכלו להגן עליה בהולנד. באותה עת היא לא יכלה לעשות את עבודתה הפרלמנטרית. אותו הדבר קרה לפוליטיקאי ההולנדי השמרני חירט וילדרס.

היותה מוטרדת בביטחונה מורגש לכל אורך השיחה. לפני שהיא מגיעה למלון שבו אנו נפגשים, מספר לי אחד מהשומרים שהופקדו עליה מטעם המדינה שהיא יכולה לשבת רק בשולחן אחד מסוים בלובי. במקום אחר עלולים לירות בה דרך החלונות. כשהיא מגיעה, מוקפת בשומרים ראש גבוהים, קמים אליה שני צעירים דניים היושבים בחדר, להביע את הערצתם אליה.

כשאנו מתחילים ללכת, היא חוששת מפני מישהו שנשאר לשבת קרוב מדי אלינו, לטעמה. אני מסביר שהוא כנראה תייר שאין לו מושג מיהי. לבסוף מציע מנהל בית המלון, שביקורה מחמיא לו מאוד, כי את שיחתנו נמשיך במשרדו.

ה'תרופה' לאוטופיזם

השיחה עוברת ל'מי אחראי לסכסוך המזרח תיכוני'. הירסי עלי אומרת: "קשה להאמין שיש הולנדים שאומרים כי אם ישראל תשנה את מדיניותה ותיסוג מהשטחים, הבעיה תיעלם לחלוטין. הגישה הזו ילדותית ואינה אלא הרהור לב אוטופי, אבל קשה להוציא אותה מראשם של אנשים.

"כדי להתמודד עם גישות כאלה, ראשית על ישראל להישאר נחושה בעמדתה. המחויבות הראשונה במעלה של מדינה היא לערוב לביטחון אזרחיה. אם ישראל לא תעשה זאת, החברה שלה בסכנה. כשביקרתי בישראל, מצאתי שם נחישות רבה. אדם אחד כזה שעימו שוחחתי היה נתן שרנסקי, שאותו פגשתי גם בהולנד".

לא כל התגובות של הירסי עלי למה שראתה בישראל חיוביות. "מההתרשמות השטחית שלי, גם למדינת ישראל יש בעיה עם הפונדמנטליסטים שלה", היא אומרת. "החרדים יגרמו לבעיה דמוגרפית משום שיש להם יותר ילדים מאשר לחילונים ולדתיים הלאומיים.ידע וריאליזם הם הבסיס לרווחתה של מדינה קטנה. אלה שמבקשים להדיר את ילדיהם מכך, כדי לקדם סוג מסוים של דת - הם סכנה לכל מדינה. גישה כזו אפשר למצוא גם בקרב לא-פונדמנטליסטים בחברה ההולנדית. יש רבים העוצמים את עיניהם לנוכח הריאליה. כל מה שהם רוצים זה בידור. הם לא רוצים לקרוא שום דבר או לדעת יותר. אנשים כאלה חדלו להבין מהי סכנה.

"אבל, אם יהיו פיגועים חבלניים בהולנד כמו אלה שהיו בלונדון ביולי 2005, הסוציאליזם האוטופי יפנה בהדרגה מקום לריאליזם. האוטופיסיטים, ברגע שמוסלמי יטיל פצצה על ביתם, יאבדו הרבה מן הגישה השמאלית שלהם ויהפכו לבני אדם יותר ריאליסטיים. בהולנד כבר ניכרת מגמה כזאת. כשהמהגרים הגיעו, רבים מהם סירבו להיקלט. בה בעת סירבו הרשויות להקשיב לקובלנות ההולנדים הילידיים.

"וכך, יותר ויותר אנשים עוזבים את הערים הגדולות ועוברים לפרברים או לאזורים הכפריים. יש גם הגירה מהולנד החוצה - בשל גורמים שונים. חקלאים מצליחים עזבו, ודבר זה ישפיע על אחרים שיבקשו לחקות אותם. מצד שני, כמה קבוצות של הולנדים ילידיים מתחילות להגן על עצמן באמצעות אלימות. יותר ויותר אנשים מבקשים להצטרף למפלגות חדשות שעיקר מצען ביטחון ומאבק בטרוריזם. המפלגות הקיימות והממשלה ההולנדית יצטרכו לטפל בהתפתחויות האלה באופן יותר ריאליסטי. אם הן יתחמקו ממחויבותן, תהיה התפרצות - קטנה או גדולה - של אלימות.

"אלה שמפיצים את הדימוי של הולנד כמדינה סובלנית אינם יודעים על מה הם מדברים. יש הבדל עצום בין סובלנות לבין סובלנות כלפי אי-סובלנות. הרבה הולנדים סבורים שהם סובלניים מאוד אם הם מוכנים לתת לאחרים לעשות מה שהם רוצים כל עוד האחרים לא מאיימים על החופש האישי שלהם. לפני כמה מאות שנים, לא היתה להולנדים גישה הזאת. הם לא היו סובלניים כלפי הכנסייה הקתולית ההולנדית, משום שדתה היתה לא-סובלנית. הקתולים אז התאימו את עצמם לרוח ההולנדית. אולם, הולנדים רבים בני דור הבייבי-בום שנמצאים היום בעמדות כוח, חושבים שאם אתה מגלה סובלנות כלפי פעולותיהם של אלה המפרים את החוק, זהו סימן לסובלנות גדולה".

מכתב לראש העירייה כהן

אחד מהאירועים הרבים שבזכותם זכתה הירסי עלי לפרסום רב בהולנד היה במארס 2004. היא כתבה מכתב פומבי לראש עיריית הולנד הסוציאליסטי, יוֹבּ כהן. היא כתבה לו שהוא אדם נחמד ובעל מעורבות, שטועה קשות בהבנה שלו ובגישתו כלפי העניין המוסלמי בהולנד.

להלן כמה מאבחנותיה באותו מכתב: "מדיניות של קונסנזוס עובדת רק אם כל הצדדים המעורבים מסכימים באשר לתפקידה הפרגמטי…באיזו חברה אתה רוצה שהמוסלמים ייקלטו? בחברה חילונית אינדיבידואליסטית? בחברה דמוקרטית שבה הוראות החוק נוצרו על ידי בני אדם ולא על ידי אלוהים? בחברה שבה הורים מנסים לחנך את ילדיהם - בנים ובנות - להיות אינדיבידואלים עצמאיים, שאחרי גיל 18 פועלים כאזרחים אחראיים?"

עוד היא הוסיפה במכתב: "לחסידי האיסלם יש רעיונות מנוגדים לחלוטין לאלה…מוסלמים אמיתיים רואים בארצות חילוניות מדינות חוטאות, אשר למרבה הצער הן בעלות העוצמה כיום. ראש המסגד…רואה בך את האישור לכך שהחילוני בעל הכוח הוא חוטא. בשיחותיך איתם הם אומרים רק מה שאתה כל כך רוצה לשמוע".

היא גם התייחסה ליהדותו של כהן, בכותבה: "רוחה של אנטישמיות עמוקה השולטת במוסלמים רואה בך לא ראש עירייה נחמד של אמסטרדם, שיש לו הכוונות הטובות ביותר לגבי תושביו ואשר מבקש לשמור על הגיבוש החברתי. הם רואים בך מנהל יהודי ממולח, המבקש להפעיל על העולם מניפולציות שישרתו אותו".

בשיחתנו מוסיפה הירסי עלי שלמשך זמן מה גם כהן נאלץ לקבל ליווי של שומרי ראש. "חושבים שמוסלמים קיצוניים הם פיקחים ולא יאיימו על מישהו שנותן להם כל מה שהם רוצים. כהן מאפשר לילדיהם לבלות בבריכות שחייה נפרדות לבני שני המינים ודואג לסבסוד של בתי ספר נפרדים לבני שני המינים. הוא תומך בהקמת מסגדים נוספים. אבל יש מוסלמים שמאיימים עליו כדי שיבין כי למרות מה שיהודי עושה כדי לרצות אותם, הוא תמיד יישאר יהודי. בשביל ראש המסגדים של אמסטרדם, ראש העירייה הוא היהודי כהן".

הירסי עלי רואה בכהן דמות מרכזית בגישה המוטעית כלפי בעיות המיעוטים של אמסטרדם. "הוא באמת אדם נחמד ותרבותי, מלא כוונות טובות", היא אומרת. "הוא גם בודד ולכן קורבן אמיתי שכלפיו יש לי הרבה סימפטיה. ככל שהוא עושה יותר לטובת המוסלמים, כך הוא זוכה לביקורת רבה יותר מצידם. הוא מקבל גם הרבה ביקורת מצד הקהילה היהודית בשל האנטישמיות באמסטרדם, וביקורת מצד הולנדים ילידיים רבים, הטוענים: 'איננו חשים ביטחון. אתה, ראש העיר הנכבד, מדבר כל הזמן על שמירת הגיבוש, אבל העיר כבר זמן רב אינה מגובשת'. תפקידו של ראש עירייה הוא לדאוג שהחיים בעירו יהיו בטוחים. לגישה של 'אני נותן הרצאה פה, אני נותן הרצאה שם' אין חשיבות בהקשר המדובר.

"כהן חושב שדרך התייחסותי לאיסלם ולמוסלמים היא מזיקה. הוא אומר שהיא מעוררת אנשים אלה כלפי אלה. אבל אני אומרת את האמת. אם הומוסקסואל מוכה באמסטרדם על ידי צעירים מוסלמים בשל אמונותיהם הדתיות, חובתי כפרלמנטרית לדאוג שיידעו את זה. וחובתו כראש עירייה לדאוג שהצעירים המרוקאים האלה יטופלו בחומרה. לא צריך לספר סיפורים מעוררי רחמים על הילדות הקשה שאולי הם עברו, משום שזה לא רלוונטי. הם פושעים.

"כהולנדית לא-ילידית, אני תמיד מתקבלת בסבר פנים יפות - כל עוד אני מסכימה עם כולם. עלי להיות אסירת תודה עד מאוד אם אני מוגדרת כקורבן. אם יש לי דעה מנוגדת, בעיני הסוציאליסט אני 'האחר, הלא-הולנדי'. אומרים לי שרק הגעתי. כהן, כשהוא מדבר אלי או לאפסהין אליאן, פליט איראני שהוא מרצה למשפטים באוניברסיטת ליידן וגם משורר, תמיד מתייחס לרקע שלנו. כשאנחנו לא מסכימים איתו, הוא אומר: 'כן, אני יכול להבין זאת. לכם, אנשים, היה ניסיון רע בארצות המולדת שלכם.

"אילו הייתי ראש עיריית אמסטרדם, הייתי מאמצת את גישתו של ג'וליאני בניו-יורק, שהוכיחה את עצמה. רשויות המדינה ההולנדיות הגיעו למצב תודעתי שבו הן כנראה יסכימו לשלם עבור שיטות כאלה. ג'וליאני זכה בזמנו לכינויים 'לא-סובלני' ו'גזען'. שחורים אמריקאים הפגינו נגדו, אבל ניו-יורק בתקופתו היתה בטוחה יותר מאמסטרדם כיום".

הירסי עלי אומרת שמה שנכון לאמסטרדם נכון גם למקומות אחרים בהולנד. "הולנד היא מדינת חוק רק באופן תיאורטי" היא מסבירה. "אתגר גדול עומד בפני המציאות החוקית שלה. רק מספר קטן של פושעים נתפסים ומתוכם רק מעטים מורשעים".

לעודד מוסלמים לצאת מהארון

הביקורת של הירסי עלי על האיסלם היא כללית יותר. "כמעט אף אחד במערב לא רוצה להבין שהבעייתיות של האיסלם היא מובנית", היא קובעת. "איסלם בן זמננו הוא דבר נדיר ביותר. האיסלם הפסיק לחשוב בשנת 900 וקפא כך למשך יותר מאלף שנה. אולם, מוסלמים מערביים חיים בסביבה שבה אתה יכול לחשוב באופן עצמאי מבלי שהראש שלך ייערף בידי מישהו.

"כדי לפגוש אנשי איסלם בן זמננו צריך לפנות לתנועת אחמדיה. אולם הזרם המרכזי באיסלם מתייחס אליהם כאל כופרים. חונכתי כמוסלמית, אולם ברצוני לשנות כמה מעמודי התווך של האיסלם. עובדה זו הופכת אותי לכופרת ולכן קיצונים רוצים לחסל אותי".

אייאן הירסי עלי מסבירה מדוע היא מהווה סכנה לקיצונים המוסלמים. "הם מבינים שאני יודעת יותר מדי על האיסלם", היא אומרת. "אני גם אשה. אם אשה אינה מאמינה עוד, היא משתחררת. הם מפחדים פחד מוות שאם אחד נושר אחרים יילכו בעקבותיו, כמו שנוהגים עדרים".

"העולם המערבי זקוק נואשות למוסלמים העושים שימוש בחופש המחשבה והדעה שלהם", היא מחווה את דעתה. "יש מוסלמים רבים שחושבים כמוני. הם מתקשרים איתי וכשאני מבקשת מהם לצאת מן הארון, הם אומרים: 'לך קל לדבר. יש לך כל שומרי הראש האלה, לי אין. אני חייב לחשוב על משפחתי'. חשוב לארה"ב, אירופה וישראל לדאוג שאנשים כאלה יקבלו הגנה מספקת.

"בהולנד, מוסלמים מתנגדי המשטר האיסלמי רואים איך אני ומתנגדים אחרים מאוימים ברצח. הם לא הולכים לראש הממשלה להתלונן על מצבם אלא נשארים בשקט. כשואן-גוך נרצח, מלכת הולנד וראש ממשלתה הלכו למסגדים במקום לבקר את משפחת ואן-גוך שהיה הקורבן האמיתי. מנהיגי המוסלמים בכו לשלטונות: 'אנו כל כך עניים, מסכנים ומאוימים עכשיו, לאחר שבויארי רצח את ואן-גוך'. כך הם פרטו על רגש הרחמים ההולנדי. אם מוסיפים לכך את העובדה שמפלגת הלייבור באופן מיוחד, אבל גם הנוצרים-דמוקרטים, רוצים לזכות בקולות המוסלמים, מקבלים תובנה טובה בדבר הדרך שבה פועלת הולנד כיום.

"הבעיה קיימת בכל המערב. כל עוד אין הגנה לאלה המבקשים לשנות את האיסלם, לא יהיה איסלם בן זמננו. בכוונתי לייסד קרן ולגייס כספים להגנת מוסלמים מתנגדי המשטר האיסלמי. את הקרן יצטרכו לנהל אחרים. זהו החלום הגדול שלי".

על השאלה מה היו עושים המוסלמים אילו אירע באמסטרדם פיגוע חבלני כמו אלה שאירעו בלונדון, משיבה הירסי עלי: "השלטונות המקומיים היו הולכים לארגונים מוסלמיים שונים ואומרים: 'בבקשה תארגנו הפגנה ותגנו את המעשה'. יוזמה כזאת לא היתה באה ממוסלמים בעצמם. זו היתה פעולה מלאכותית לגמרי".

ביוני 2006, בעקבות הדיון הפרלמנטרי בדבר השבת האזרחות ההולנדית שלה, נפלה ממשלת הולנד. הירסי עלי עקבה אחר האירועים מארה"ב, שם החלה בחיים חדשים. נפילת הממשלה בשל דרכונו של אדם אחד, שיקף עוד אבסורד הולנדי. אפשר לראות זאת גם כפעם הראשונה שבה נפלה ממשלה אירופית סביב עניין הנוגע להגירה. נראה שאין זו הפעם האחרונה. גם במובן זה, הירסי עלי עשתה היסטוריה אירופית.

ד"ר מנפרד גרסטנפלד הוא יו"ר המרכז הירושלמי לענייני ציבור. ספרו הבא עוסק ביחסה של הולנד ליהודים ולישראל, והוא חלק ממחקר במימון קרן ישראל מרור.

הדפסה
תגובות לכתבה
דניאל: → 15 פברואר 2007 - 09:09

מזעזע ללמוד עד כמה מאיים האיסלאם בטירוף של שליחיו על אושיות החברה המערבית.
חבל שהתעוררות אכן קורית רק אחרי אסונות...
דווקא הולנד מייצגת סוג של פרגמטיזם ויעילות-אולי בזכות אלה כן נחווה התאוששות מעירפול החושים העכשווי.

שם : *

דואר אלקטרוני :

הודעה : *




* = חובה למלא