דף בית | למה ההולנדיות לא מדוכאות?
שישי, 29 מרץ 2024

למה ההולנדיות לא מדוכאות?

למה ההולנדיות לא מדוכאות?

בספרים שיצאו באחרונה נטען שהצרפתיות לא משמינות, והיפאניות לא משמינות וגם לא מזדקנות. לפי ספר שיצא לא מזמן, לנשות הולנד יש יתרון אחר - הן פשוט לא נכנסות לדיכאון. אחרי שראיינה היסטוריונים, פסיכולוגים, מעצבי אופנה וסטייליסטים אישיים, מחברת הספר "Dutch Women Don't Get Depressed", אלן דה ברואין, הגיעה למסקנה שנשות הולנד מאושרות יותר מרוב נשות העולם.


לטענתה, החירות האישית שלהן היא המפתח: ההולנדים חופשיים לבחור את שותפיהם לחיים, את אמונתם הדתית ואת נטייתם המינית. "מותר לנו להשתמש בסמים קלים ואנחנו יכולים להביע את דעתנו בחופשיות", היא אומרת. "בכלל, הולנד היא מדינה חופשית מאוד".


אף שהספר, שראה אור בהולנד, הוא מעין פרודיה על הספרים הצרפתים והיפאנים, אין ספק שהוא מבוסס על מחקר רציני ונראה כי המחברת אינה טועה. נכון, יש נשים הולנדיות מדוכאות, כפי שיש צרפתיות שמנות, אבל ככלל, האומה ההולנדית ניצבת כמעט בראש דירוג האושר העולמי שאותו פיתח רואוט ונהובן, מרצה לסוציולוגיה של האושר האנושי באוניברסיטת ארסמוס ברוטרדם. בסולם שבין 1 ל-10 (10 מציין את הסיפוק הרב ביותר בחיים), ההולנדים זוכים ב-7.5 נקודות ומביסים את הצרפתים (6.5) והיפאנים (6.2), וגם את הבריטים (7.1) והאמריקאים (6.4).


הסיבה לכך נעוצה בין השאר במבנה החברתי של הולנד, המאפשר להולנדיות יותר שליטה בחייהן לעומת הצרפתיות והיפאניות. "יפאן מאופיינת בתרבות קולקטיווית שבה יש מעט מאוד חופש אישי בתעסוקה, בבחירת בני זוג ובדת - הנושאים החשובים בחיים", אומרת דה ברואין. "מידת הריכוזיות הגבוהה בצרפת, למשל, מפחיתה כנראה את שביעות הרצון הכללית שם, ואילו בנו, ההולנדים, טבוע חשד בשלטון ובממסד, ויש לנו צורך גדול בחירות של הפרט בכל ההיבטים בחיינו", היא מסבירה.


הבגדים מתאימים לאופניים


רמות כה גבוהות של שביעות רצון עשויות להפתיע את מי שבוחנים מקרוב את ההולנדיות. מראיונות שקיימה דה ברואין עם זרים המתגוררים בהולנד עולה כי ההולנדיות מצטיירות כנשים קשוחות מאוד. "אנחנו לא מיטיבות להתלבש ולא מכניסות אורחים במיוחד. אם תגיע לביתנו בשעת ארוחת הערב, נשלח אותך כלעומת שבאת", היא אומרת בפגישה באמסטרדם, שאחריה דיוושה על אופניה לשיעור הליכת מסלול, כדי ללמוד לשמור על שיווי משקל בהליכה על עקבים גבוהים. "אנחנו מתניידות באופניים ולכן לא יכולות להתלבש בהידור, ואנחנו שתלטניות כלפי הגברים בגלל חוש השוויון המפותח שלנו".


לפי דה ברואין, זוהר, הכנסת אורחים וקסם אישי אינם המרכיבים החיוניים של האושר הנשי. לדבריה, החיים בחברה אמידה ומתועשת תורמים רבות לתחושת הסיפוק של האשה ההולנדית, והיא נהנית מרשת התמיכה החברתית המאפשרת איזון בין עבודה וחיי משפחה. את טענתה היא מגבה בנתונים סטטיסטיים: 68% מנשות הולנד עובדות במשרה חלקית, כ-25 שעות בשבוע, וקרוב לוודאי שרובן אינן מעוניינות במשרה מלאה.


בהולנד קיימת מסורת של עצמאות כלכלית נשית; כבר במאה ה-14, בעקבות המגיפה השחורה, הן נאלצו לצאת לעבודה עוד לפני נישואיהן. כך נטבעה בהן עצמאות, שכמה היסטוריונים כינו המהפכה הפמיניסטית הראשונה.


מרכיב מרכזי בתחושת הסיפוק של ההולנדית כיום נובע מהחשיבות שמיוחסת בהולנד למשפחה הגרעינית כיחידה נפרדת. הנוהג לבחור את בן או בת הזוג התחיל בהולנד מוקדם הרבה יותר מאשר במקומות אחרים; ב-1234 אימצה הולנד הקתולית את דבר האפיפיור גרגוריוס התשיעי, שאמר כי יש להינשא מתוך הסכמה ולא בגלל לחץ ההורים. ההולנדים גם דחו את מנהג הנדוניה - זכויות הירושה של בנות ובנים היו שוות, ולכן נשים לא נאלצו להינשא בגיל מוקדם מסיבות כלכליות. "נישואים מוקדמים אינם תורמים לאושר", קובעת דה ברואין.


הכלכלה הקפיטליסטית שהתפתחה במאה ה-17, תור הזהב של הולנד, הביאה להקמת הבורסה הראשונה וייסוד קרנות פרישה. כך נשים הולנדיות השתחררו ממעמסת הטיפול בקשישים במידה רבה יותר מנשים שחיו בחברות חקלאיות. "דפוסים אלה מקובעים כבר זמן רב מאוד במנטליות הקולקטיווית של המדינה", אומרת דה ברואין.


האם גברים הולנדים נוטים לסבול מדיכאון? לטענת דה ברואין, לא במיוחד. לדבריה ההתנהגות של שני המינים התפתחה בו זמנית. הגבר ההולנדי מחבב את האשה העצמאית שלו, ואילו האשה ההולנדית לא מתלהבת מגבר מאצ'ו.

מקור הכתבה: http://news.google.com/news?hl=iw&ncl=http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/872326.html


 

הדפסה